עם המהפכה התעשייתית החל עידן הניהול המודרני.
במאה ה19 הדגש היה על תיעוש, מיכון, פישוט ועיקר תשומת הלב של הנהלת הארגון הופנתה ל"פיצוח העבודה".
הדגש היה על הבנת מרכיבי תהליך תפעול העבודה וסביב זה חלוקה למשימות ולתהליכים.
הערך המוסף של הנהלת הארגון היה הנדסי, תפעולי.
במאה ה20 עבר הערך של הנהלת הארגון לדגש אנושי.
עיקר תשומת הלב של ההנהלה הופנה לעובדים.
הדגש היה על הנעת העובדים ,מתן אחריות וסמכויות, העצמה ושיתוף העובד.
בשלהי המאה ה20 הערך עבר הלוך ושוב בין תפעול בתורות כגון "ניהול בו בזמן" just in time, לבין הנעת העובד ואחריותו למשל tqm, שהדגישה את אחריותו על האיכות.
נשאלת השאלה מה המסר הניהולי במאה ה21?
מה תפקידו המודרני של המנהל?
מה תוספת הערך שמנהל אמור להקנות לארגון מלבד תפעול והפעלת המשאב האנושי?
האם לעד אלו הסוגיות המרכזיות שמקצוע הניהול יעסוק בהם?
לאור הניסיון הניהולי שפיתחנו בפתרונות אפקטיביים והבנת ההתפתחות של הצרכים בארגונים שונים, זיהינו מגמה משמעותית שמשפיעה מאוד על תפקידו של המנהל.
מסתבר שבניגוד לעבר שבו הייתה חלוקה בין יחידות יצרניות קרי… מכירות… שיווק ליחידות תומכות קרי משאבי אנוש, רכש, הרי שבעידן המודרני כל מחלקה חייבת להיות קשורה לשורת ההכנסות והרווח של הארגון.
מעידן התחרות וההישרדות שבו תופעות כמו: קורונה, מלחמות, שינויי אקלים ושינויים בכלכלה העולמית עולה כי אין אפשרות לארגון להחזיק מחלקות שאינן יצרניות.
בסופו של דבר "מה שלא יורה מכביד על שורת ההכנסות והרווח".
כיצד על המנהל להתאים עצמו ולהוביל במציאות זו?
תשובתנו:
על ידי הפיכת כל מחלקות הארגון למחלקות שמייצרות הכנסה ורווח.
זיהינו שמנהלים שהנהיגו תפיסה יעילה וממוקדת לקוח, פיתחו קשר לכל מחלקה מול שורת הרווח, היו יצירתיים יותר, יצרו ביצועים טובים יותר לארגון וגרמו לביטול תרבות ארגונית של מעמדות.
במאה ה21 הסתיימה החלוקה של ספק לקוח בארגון.
מדובר במערכת מורכבת יותר.
כל מחלקה היא ספק של שירות ללקוח ולכן כל מחלקה מייצרת .
אין יותר חלוקה בין שירות פנימי לחיצוני.
למשל, קיבוצים הפכו את הענפים הפנימיים שלהם כמו גינון למשווקים החוצה פרויקטים ללקוחות מחוץ לקיבוץ.
ארגוני יצור הפכו את משאיות המנוף שלהם למשווקים שירותי הובלות ללקוחות חיצוניים.
באמצעות ביטול הגבולות המחשבתיים של חוץ ופנים הארגון הופך להיות, יעיל, יצרני, בעל יכולת התפתחות והישרדות וגמיש לצרכי הסביבה.
